חודשי השנה
|
תשרי |
חשוון |
כסלו |
טבת |
שבט |
אדר |
ניסן |
אייר |
סיוון |
תמוז |
אב |
אלול |
|
ספטמבר- אוקטובר |
אוקטובר- נובמבר |
נובמבר- דצמבר |
דצמבר-ינואר |
ינואר-פברואר |
פברואר- מרץ |
מרץ- אפריל |
אפריל- מאי |
מאי- יוני |
יוני- יולי |
יולי- אוגוסט |
אוגוסט- ספטמבר |
ט"ו בשבט
מקור:
|
"אַרְבָּעָה
רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן
רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים
וְלָרְגָלִים.
|
|
|
|
מסכת
ראש השנה א, א |
||
רש"י מנמק את המועד שנבחר לראש השנה לאילן: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה", כלומר זו תחילת השנה החקלאית הטבעית של האילן. מכאן שכל הפירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט נחשבים כפרי של השנה החדשה.
מצוות הקשורות בפירות האילן
נטע רבעי
כינוי בהלכה לפירות שגדלו בשנתו הרביעית של האילן. פירות אלו קדושים, ויש לאכלם בטהרה בירושלים, או לחלל
את קדושתם על כסף, ובו להשתמש כדי לקנות אוכל שיהפוך לקדוש.
מקור:
"וְכִי תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם
עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם
עֲרֵלִים לא יֵאָכֵל; וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת
יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קדֶשׁ הִלּוּלִים לַאדני"
ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוקים 23-24
הרמב"ן כתב גם כן שבהבאת הפירות יש משום הודאה לאלוהים. אך הוא מוסיף
ומפרט שעושים זאת רק בשנה הרביעית כי אז כל הפירות גדלים כראוי, ובשלשת השנים
הראשונות עדיין לא מוציא האילן פירות כל צרכו.
תרומות ומעשרות
חלקם של הכהנים, הלויים והעניים מתוך היבול החקלאי הגדל בארץ
ישראל,
כפי שמצווה בתורה ובספרות ההלכה. התרומות
והמעשרות הן חלק ממתנות הכהונה, ונועדו גם
עבור הלויים, אשר הוקדשו גם הם לעבודה רוחנית בבית
המקדש ועל כן לא קבלו נחלה בארץ, וכן עבור העניים ועבור העלאת קורבן
ואכילה עצמית בירושלים.
בזמן שבית המקדש קיים, מצוות תרומות ומעשרות כללה שתי מצוות:
1.
מצווה ראשונה -
ההפרשה
1.1 ישנם ארבעה סוגי הפרשות המופרשות מגידולים שהם טבל
ודאי בלבד לפני אכילתם והם:
1.1.1
תרומה גדולה
מקור:
וַיְדַבֵּר יְהוָה
אֶל-אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת-מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, לְכָל-קָדְשֵׁי
בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק-עוֹלָם ... וְזֶה-לְּךָ
תְּרוּמַת מַתָּנָם
לְכָל-תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים
וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ
אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם,
כָּל-טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכַל אֹתוֹ. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר
וְכָל-חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן
רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר-יִתְּנוּ לַיהוָה לְךָ נְתַתִּים ...
כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַיהוָה נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק-עוֹלָם, בְּרִית מֶלַח
עוֹלָם הִוא לִפְנֵי יְהוָה לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ ...
ספר במדבר פרק י"ח, פסוקים ח'-כ'
1.1.2
מעשר ראשון
מקור:
וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל-מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר-הֵם עֹבְדִים
אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד ... כִּי אֶת-מַעְשַׂר בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל
אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם
לְנַחֲלָה ...
במדבר פרק י"ח, פסוקים כ"א-כ"ד
1.1.3
תרומת מעשר
מקור:
"וְאֶל-הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי-תִקְחוּ מֵאֵת
בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְהוָה מַעֲשֵׂר
מִן-הַמַּעֲשֵׂר ... כֵּן תָּרִימוּ
גַם-אַתֶּם תְּרוּמַת יְהוָה מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן
...
במדבר פרק י"ח, פסוקים כ"ה-ל"ב
1.1.4
מעשר שני
מקור:
"לֹא-תוּכַל לֶאֱכֹל
בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ
וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ
וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ
וְכָל-נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ
וּתְרוּמַת יָדֶךָ. כִּי אִם-לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי
אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. הִשָּׁמֶר
לְךָ פֶּן-תַּעֲזֹב אֶת-הַלֵּוִי כָּל-יָמֶיךָ
עַל-אַדְמָתֶךָ ..."
ספר דברים, פרק י"ב, פסוקים י"ז-כ"א
מעשר עני
בכל שנה שלישית
ושישית, המעשר אינו מעשר שני, אלא "מעשר עני", והוא ניתן לעני. עני על
פי התורה נחשב אדם שיש ברשותו פחות ממאתים זוזים, סכום מינימלי לצורכי מחייה.
מקור:
"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי
יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר לְשַׁכֵּן
שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ
וְצֹאנֶךָ ... וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר-בִּשְׁעָרֶיךָ לֹא תַעַזְבֶנּוּ, כִּי
אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ. מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא
אֶת-כָּל-מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ.
וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין-
לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ, וְהַגֵּר
וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ,
וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר
תַּעֲשֶׂה."
דברים פרק י"ד, פסוקים כ"ב-כ"ז
2.
מצווה שניה - נתינה לזכאים בה
התורה מצווה על
מתנות אלו כתמורה לכהנים וללויים עבור עבודתם בבית
המקדש. בזמן הבית השני הכהנים החלו עובדים לפי משמרות הכהונה. לפי סדור עבודה זה, כל כהן עבד
שבועיים
בשנה בלבד, בבית המקדש. כדי שלא
יקופחו ויוכלו להתפרנס, שונתה משמעות המתנות והן ניתנו גם עבור עבודות אחרות (שלא
בבית המקדש) כמו הוראה, שפיטה, שכר סופרים, שכר עבור
עבודות ציבוריות
ועוד.
מעשר
ראשון, אשר אינו בעל קדושה, מופרש לדעות מסוימות רק באופן סמלי (הגדרת חלק
מסוים של הפירות בתור מעשר) ואינו ניתן ללוי, על פי הכלל ההלכתי המוציא מחבירו
עליו הראיה
, כלומר, על הלוי להביא הוכחות לכך שהוא אכן לוי - דבר שאינו מצוי בימינו
(אמנם, רבים נוהגים גם כיום לתת מעשר ראשון ללוי על מנת שלא יהיה בדבר "גזל
השבט" של הלוויים). נטל
תרומת מעשר עובר לבעל הפירות והוא רשאי לאכלן לאחר שהופרשו מהן תרומת מעשר
(מעשר מתוך המעשר = אחוז אחד מסך הפירות).
מעשר שני שאינו ניתן לאכילה
"מחולל" על גבי מטבע. בשונה מ"פדיה"
שנהגה בזמן המקדש, הערך של המטבע שעליו מחללים את התבואה יכול להיות קטן ביותר.
לאחר החילול, הקדושה למעשה "עוברת" מהפירות אל המטבע, והפירות רשאים
באכילה, אך יש לנהוג במטבע בקדושה. מעשר עני הוא למעשה היחיד מבין המעשרות שנוהג
גם היום, ללא שינוי.